מצודת שושלת הו היא מצודה השוכנת בצפונה של וייטנאם, ואשר נבנתה בתקופת שושלת הו, בסוף המאה ה-14. המצודה הוקמה בלב מישור רחב ידיים, בהתאם לעקרונות הפנג שואי והנאו-קונפוציאניזם שהתפשט אותה עת ברחבי דרום מזרח אסיה. היא ניצבת על ציר המחבר בין הרי טואונג סון מצפון-מערב עם הר דום סון מדרום-מזרח לה, בין נהרות מא ובואו, ומתקשרת עם נופה. המצודה שימשה כבירת המדינה בין השנים 1397 ו-1407 ולאחר מכן הייתה למעוז פוליטי, תרבותי וצבאי, עד שננטשה ב-1591. היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 2011.