אירית פרץ 1.53

אני אירית פרץ ד"ר לתזונה ונטורופתיה ודיקור סיני בישראל. הסיפור שלי מתחיל דווקא ביפן, בטיול אחרי צבא. אני זוכרת שטסתי ליפן למה שהיה אמור להיות 3 חודשים במטרה לעבוד ולחסוך כסף. בגלל שהיית שם לבד, פגשתי כמה מקומיים שעזרו לי להכיר את הסביבה והתחברתי אליהם כדי לא ללכת לאיבוד לגמרי ביפן הענקית, שם לראשונה נחשפתי לדיקור יפני כחלק מחווית התרבות המקומית. הרפואה ביפן שונה מאוד מבארץ, נחשפתי שם למקרים לא קלים למראה.. בלשון המעטה. אותם המקרים שנחשפתי אליהם גרמו לי להחליט שאני לא רוצה להיות רופאה, לא יודעת אם זו הייתה בחירה נכונה או לא אבל זו הייתה הבחירה שלי. החלטתי שכשאחזור לארץ אני הולכת ללמוד מקצוע ריאלי שאני טובה בו ולא דווקא משהו שאני אוהבת. מיפן המשכתי לתאילנד מתאילנד לנפאל מנפאל ללאוס ומלאוס לויאטנם, הודו, ארה"ב, קנדה ובחזרה להודו שוב וטיול שהיה אמור להיות 3 חודשים הפך לשנתיים… אני זוכרת בהודו שהחלטתי שאני חוזרת הביתה לארץ, לא יודעת בדיוק מתי או איך (כי כסף לא היה לי יותר מדי) אבל אני זוכרת שהחלטתי שבעוד כמה חודשים מאותו יום אני חוזרת. כרגיל תוכניות מצד אחד ומציאות מצד אחר וקרה משהו שלגמרי הרס לי את התוכניות. עברתי תאונה קשה בהודו שהותירה את פלג הגוף התחתון שלי חבוש למשף 10 חודשים. אחרי כמה חודשים מהתאונה חזרתי לארץ ומיד התחלתי ללמוד כלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת בן גוריון, אני זוכרת שאז, לפני 20 שנה היינו רק שתי נשים במחלקה ענקית מלאה גברים. אני זוכרת שניגשתי למנהל המחלקה ושאלתי אותו אם העבודה שלנו הולכת להיות רק מול מחשב, הוא ענה לי שכן. באותו רגע התחיל לחלחל בי כל עניין הרפואה. במקביל ללימודים הלא קלים באוניברסיטה הייתי נוסעת על בסיס קבוע לתל אביב לחפש טיפול לפגיעה שנותרה לי מהתאונה שעברתי בהודו, אז רק בתל אביב היו מדקרים והטיפול בדיקור האיץ את ההחלמה שלי מאוד. מצאתי את עצמי במצב קצת מוזר שנאתי את המקצוע שלמדתי ופתאום הטיפולים שעברתי נראו לי מעניינים כלכך. מה שהחזיר את הרפואה לראש במהירות. באופן מיידי עזבתי את האוניברסיטה ועברתי לתל אביב, מצאתי עבודה בתור אחראית סייעת רופאי שיניים בפיקוד דרום. וניהלתי מרפאה של רופא שיניים מוכר בכיכר המדינה, עקב העבודה עברתי לגור ברחוב מוסינזון הסמוך לכיכר המדינה ובמקביל נרשמתי ללימודי רפואה סינית ותזונה במכללת מדיסן. בשנה השנייה ללימודיי עברתי לגור ברחוב פלורנטין ומצאתי עבודה נוספת בניהול הקיוסק השכונתי, שם פגשתי אנשים מאוד מעניינים. המרחק החדש ממרפאת השיניים הוביל אותי להתנייד באופניים מה שהעיד על ההחלמה של פלג הגוף התחתון שלי שהאיצה לקצב שיא בזכות היוגה בבקרים והטיפול בדיקור שגרם לי להרגיש מצוין. בשנה הרביעית ללימודים ילדתי את בני הבכור "איתיאל", שנולד ממש לפני תקופת המבחנים. אז כבר גרתי בירושלים. סיימתי את לימודיי בהצטיינות יתרה ולאחר שנתיים החלטתי לחזור לבאר שבע. חודשים ספורים לאחר שהגעתי לבאר שבע נרשמתי ללימודי ניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ולאחר מכן תזונה ונטורופתיה במכללת הדר. בשלב מסוים במהלך הלימודים שלי נוצר קשר בין המכללה לאוניברסיטת קליפורניה שהכירה בלימודי הפרא רפואה במכללה מה שאפשר לי לעשות דרך האוניברסיטה את הדוקטורט שלי אותו עשיתי על מחלת הסכרת, לא במקרה. אבא שלי חולה סכרת שנים. עם סיום לימודיי בשנת 99 התחלתי לעבוד בדיקור סיני ולטפל בבעיות אורתופדיות שונות. אבל כל הזמן הדהד בי מה שאמרו לי בתור פרח רפואה בתיכון, 99% מבני האדם החולים מקבלים הנחייה כזו או אחרת לשינוי בתזונה או הורדה במשקל, הבנתי שבלי שינוי יום יומי באורח החיים של הבן אדם אי אפשר ליצור שינוי משמעותי בבריאות שלו. כיום אחרי שנים של לימודים וניסיון, פיתחתי שיטה ייחודית שלי בה אני שמה דגש בהתחלה על שיפור חילוף החומרים בגוף. תראו, גוף הוא כמו כל מכונה אחרת בעולם רכב ללא דלק, עוצר. וסמארטפון ללא סוללה פשוט לא יעבוד וככה בדיוק מתפקד גוף האדם. גוף האדם אינו מתוכנת לעצור או להפסיק לעבוד, אלא מתוכנת לשרוד 80-90 שנה בדרך כלל, אך כשאנחנו עושים טעות ולא מספקים לגוף אנרגיה, או לחלופין הופכים אותו לפח זבל באכילת מאכלים בעלי ערך תזונתי גרוע, התגובה הראשונית של הגוף היא כמובן להפחית תפוקה ובכך להפוך לפחות בריא (יותר חולה למעשה), פחות "צעיר" ולהשמין. מעבר לשימוש בדיקור ככלי, אני אוהבת לעבוד עם המטופל על שיפור התפוקה של הגוף על מנת שישרוף יותר קלוריות ויתפקד כראוי יום יום, יהפוך בריא יותר ובסופו של דבר גם רזה יותר. כיום אני כבר כ-18 שנים בתחום, בנוסף להנחיית קבוצות לאורח חיים בריא. אני מאמינה שלכל אחד מגיע למקסם את הפוטנציאל של הגוף שלו, ומה איתכם?