במרכז נהלל עומד לו מבנה ישן, בית העם. פעם כך מספרים זקני הכפר היה זה מקום שוקק חיים.
מרכז תרבות אליו הגיעו מכל קצוות העמק.
היה לי חלום. בעיני רוחי ראיתי את עצמי יושב מול אותו מבנה ישן ורואה איך הוא מתמלא שוב. באנשים, בריחות טעמים וצבעים
רק כשהפעם הם באים אל בית העם שלי.
אני אוהב אנשים. אז אני קצת עוזר להם.
לחייך.
את הצהוב- אני סוחט מתפוזים טריים
את צבעי האדמה- אני עודר מפולי קפה מעוררים
הכחול- הוא השמיים מעלי, הגג של בית העם שלי
את יתר הצבעים, מביאים האנשים שמגיעים אלי לשתות, לאכול, ולחייך.
אנשי העמק- זאת כבר מסורת, אני רואה אותם כל יום (מחייכים)
אבל קראתי לו בית העם, זוכרים?
אז בואו.